<h1>גליוני התוספות לרבינו אליעזר מטוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[תוד"ה התם כדקתני טעמא] ונראה לר"ת דשינויא דהכא הוי כההיא דתמורה. גליון, דהתם קאמר שאין לעשות תקנה לכתחילה לענין זה שיעקור הלאו. שם, ולפי המסקנא דאיצטריך הכל דיעבד איצטריך לאיתויי דאסור להמיר כפירוש ר"ת. או משום סופג את הארבעים כדפ"ה ע"כ. [תוד"ה וסופג]. וה"ר שמואל מוורדון תירץ דעל לאו דלא ימיר אין לוקה דהוי לאו הניתק לעשה.
<h2>דף ב:</h2>
[תוד"ה אבל] ולרבי יהודה נמי לא משמע ליה קרא אלא דוקא בנדבה וכו'. והרב רבינו אלחנן מפרש דאיצטריך, דסד"א יהיה חייב לנדור לצדקה.
<h2>דף ד:</h2>
תוד"ה מותר. ת"ש המקדש בערלה. אומר [הר"י ב"ר מרדכי] לענין קידושי אשה מקודשת בחליפין [של איסורי הנאה]. [בסה"ד חוששין לקידושי שניהם]. א"נ נראה לו לדמות זה לחמץ דאורייתא ושעות דרבנן דאין חוששין לקידושיו. [סוד"ה מומר] וי"ל דמין דלקמן היינו כומר לע"ז, שעובד ע"ז תמיד. גליון, מ"ש משומד לדבר אחר וכו'. אע"ג דמשומד הוא לנסך יין לא הוי משומד לאותו דבר, כמו משומד לע"ז דלא חשוב משומד לשחיטה לרב ענן, אפילו שחיט לע"ז, לא חשיב [משומד] אלא כשאוכל נבילות ואינו חושש לשחוט. חד בחטאת וכו'. שמעתי שהקשה מהר"י ב"ר מרדכי אמאי איצטריך קרא בקרבנות, לייתיה בק"ו מגוי דמקבלין ממנו עולה ואין מקבלין ממנו חטאת. ונראה לי דאין ללמוד מגוי שאינו בר כפרה. ועוד דקרא איצטריך אפילו חזר בתשובה לבסוף, כמו שכתבו בתוספות.
<h2>דף ו.</h2>
ולאיחלופי לא חיישינן והתנן. פירש הרי"ך [—הרב רבינו יהודה כהן] דלאו מתבלין פריך, דמתבלין אין להוכיח דלא חיישינן לאיחלופי, דאפילו חיישינן שרי, דהא לא גזרו על תערובת דמאי. דליכא למימר כמאן דעריב להו בידים דמי אלא באומר לה "עשי לי משלכי" דנעשית שלוחו, אלא אשביעית, פריך [דלא] (ד)חיישינן שמא תחליף גם כל העיסה.
<h2>דף ו:</h2>
תוד"ה אשת חבר. גליון, ולפירוש הקונטרס לא יתיישב כי אוכלת קאי אאשת חבר, ס"א, כי אין שייך לומר נותנת לאחרים, כי אינה חשודה לגזול אשת חבר, אבל לפירוש ר"י אתי שפיר, כי אוכלת קאי אאשת עם הארץ.
<h2>דף ז:</h2>
והתנן הלוקח לבהמה וכו'. אין להקשות שמא [היתה] כאן חתיכה אחת שלא היה מעושר, דאפילו לא היה מעושר לא חשיב תקלה כיון דמן התורה שרי. ועוד דמסתמא היה מעושר, דרוב עמי הארץ מעשרין הן, ואפילו הכי לא אכלה כיון דחייבין לעשר. ויותר נראה לי דפריך אמאי דקאמר "ואתם מאכילין אותה טבלים".
<h2>דף ח:</h2>
תוד"ה מלבנה באור. בסה"ד. משמע דגרידי. דסתם סכין אין עליו חלב בעין. ומ"מ [נראה] לה"ר לפי שאי אפשר אם לא נתקנח בו מחמת דוחק הסכין. תוד"ה אי איכא בליתא דפרסא משום הכי הכא דבין שחיטה לשחיטה צריך לקנח הסכין משום דחתך השמנונית דאבר מן החי, כגון בסכין טריפה. ולהכי ליכא למיפרך למאן דאמר בצונן מאי טעמא דטריף דסק"ד וכו'. אלא פריך למ"ד בחמין. תוד"ה והילכתא אפילו בצונן. לרבינו תם דמפרש בשאינו בא להשתמש ע"י האור, י"ל הא דקאמר שליבנה באור כדי להכשיר לגמרי אפילו להשתמש ע"י האור.
<h2>דף ט.</h2>
תוד"ה ואידך הני שכיחי. ולקמן כתב רשב"א בשל ראש כרבינו תם, אבל בשל יד דכתיב בהו וקשרתם צריך קשירה ממש בכל יום. ולהכי דאמרינן בהקומץ רבה [מנחות ל"ז ע"ב] דהנחה בשמאל מדקשירה בימין, כדכתיב וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. ואי היה קושר תחילה ואחר כך מכניסן בזרועו היה דייק מינה דהנחה בשמאל. על כן יקשור תחלה בימין, ויניח אחר כך בימין. אבל אם צריך קשירה על היד אתי שפיר. וש"מ ההיא קשירה רוצה לומר הידוק, וליכא ראיה. וי"מ כגון דבהחזיק טומאה כמה הן בבית אין לנו להוריד בזה חזקת האדם.
<h2>דף י:</h2>
תוד"ה ודילמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא. גליון מתוספות שנץ. ומהא י"ל דחזקת מקוה לא דמיא לחזקת נגע, דהכא שנתברר ונמצא מצומצם וטבל האדם לאלתר ונמצא חסר אמרינן דטהור הוא ואע"ג דהרי הוא חסר לפניך אימור השתא הוא דחסר אחר הטבילה של זה. ולא אמרינן דילמא בין טבילה למדידה חסר. כדמוכח בגיטין [ט"ז ע"א] דפליג דר' יהודה לגבי מקוה שנמדד וירדו שנים וטבלו, ואם היו רגליו של ראשון נוגעים במים עלתה לו טבילה אף לשני, משמע דלרבנן ממה נפשך עלתה, אע"ג דהרי הוא חסר לפנינו. הכא נמי גבי נגע לא אמרינן דילמא בציר עד דנפיק ואתי בציר ליה תוך [זמן] מועט כזה. ומה שנמצא חסר בסוף השבוע אי חזר, אחר הסגר נעשה, בשעת הסגר תליא מילתא. גליון שנ"ץ. תוד"ה כהן גדול ביום הכפורים יוכיח. והנפקותא הוי לגבי הבית ולא לגבי הנגע. גליון. תוד"ה דקיימא דרא דגברי. והוי דבר שאין בו דעת לישאל. ואתי שפיר גם הקושיא של רש"י. ועוד דטומאות הבאות מגוף האדם, כגון נגע ונדה, לא ילפינן מסוטה אין לטהר ספק נגע. גליון שיטת ר"ף. אין פותחין בו חלונות. ומסתמא על כל נגעים אמר רחמנא דבעי (כנגד). גליון.
<h2>דף יא.</h2>
[תוד"ה אבל] (ועל האפר) [ואי אפשר] שישחוט קטן. אי נמי קטן לית ליה מחשבה מדאורייתא. גליון. וגבי עדים זוממין אבל דאיכא עידי חזקה אמר, דהעמד עדים על חזקתן שהרי שקר העידו. גליון.
<h2>דף יא:</h2>
תוד"ה ניחוש דילמא במקום נקב ניקב. אפילו מעדים זוממין לא בעי למימר ע"ז חידוש, דלא קיימא לן כרבא [ב"ק ע"ב ע"ב]. גליון. תוד"ה רבי מאיר דחייש למיעוטא. כי היכי דלא שייך לומר בהמה בחייה בחזקת איסור אלא בספק מחוסרת שחיטה. אבל נקובת הוושט דמי לניקבו בני מיעים. גליון. באותו הדיבור. וקאמר נמי רשב"ג כל מה שהחזיקו בה כותיים אלא לא חייש למיעוטא. ומיהו י"ל דמשום דאחד רשע אין להחזיק כולן רשעים. תוד"ה פסח וקדשים. וגבי מצא תינוק בצד העיסה דמטהר רבי מאיר, דלא הוי רוב, דחייש למיעוט. ולהכי אומר סמוך מיעוט וכו' נראה לי דהתם הוי משום דלא הוי רוב חשיב. גליון.
<h2>דף יג:</h2>
תוד"ה שחיטת מין דישראל אסורה דגוי מיבעיא. ולפי מה דפי' גבי רב ענן דהא דשחיטת מין לע"ז היינו בכומר לע"ז דווקא, אתי שפיר. תוד"ה אבל מאומות העולם וכו'. איכא למישאל אמאי איצטריך בכם חלקתי ולא באומות, מאיש איש ידעינן דלא חילק באומות, דלצדיקים לא איצטריך, דבלאו קרא הוה אמינא דמקבלין, דהא בכם איצטריך למידרש ולא מלה כך, ובכם חילקתי ולא באומות דריש מדלא כתיב מיעוט גבי קרא דמרבי גוים. וכן משמע מפירוש הקונטרס לעיל. גליון. (ביש) [בקצת] תו' כתו', ועוד אמאי איצטריך איש איש לרבות. וכן צריך לומר. גליון.
<h2>דף יד.</h2>
תוד"ה השוחט בשבת גופיה במזיד בעי לאוקמי' בגמ'. ומיהו דילמא משומד לע"ז ולא לשאר מילי. סוד"ה ונסבין. לפי שהדם מישרק שריק. גליון. תוד"ה אם לא היתה נבילה מערב שבת. התם כדקתני טעמא וכו'. קשיא לי הא אליבא דרב קאמר, ורב לית ליה דטעמא משום בקיעת הנוד, דקאמר בפרק בכל מערבין [עירובין ל"ז ע"ב] ליתא למתניתין מקמי איו והלוקח יין, ואית ליה דטעמיה דרבי יהודה משום דאין ברירה. ועוד הקשה דהיכי מייתי הכא ההיא דאיו אחר שהביא דהלוקח, דבפרק בכל מערבין משמע דאי לאו ההיא דהלוקח הוה אמינא ליתא לדאיו מקמי מתניתין. דפריך התם לרב אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתניתין. ומשני לא סלקא דעתך דשמעינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה דתניא הלוקח יין וכו'. ונראה לי דהכא דיחויא בעלמא הוא הא דקאמר התם מדקתני טעמא וכו'. ועיקר סמיך רב להוכיח מההיא דהלוקח לית ברירה כל מה דלא מייתי דליתיה מקמי מתניתין דעירובין. להכי מייתי לדאיו. דהשתא ליתא דעירובין מקמי תרוייהו. גליון.
